בנם של ליאורה ומרדכי מיכאל. נולד ביום כ"ב באדר תש"ס (29.3.2000) בירושלים. אח למירב, אלנתן, עטרה, צהלה ואביאל.

נשוי להדר.

יונדב היה האח צעיר מבין שישה במשפחה חמה ומלוכדת. ילדותו עברה עליו בפסגת זאב בירושלים ובמעלה אדומים. נוף ילדותו היה אזור נחל פרת עם ההרים והמעיינות, שם טייל מאז שהיה ילד.

כבן הקטן במשפחה הוא זכה למקום מיוחד בלב ההורים ולמעמד מיוחד בין אחיו ואחיותיו. בילדותו כונה "אפרוח", בשל שיערו הבלונדיני והנמשים שכיסו את פניו. דימוי זה היטיב לשקף את דמותו – ילד מתוק, תוסס ושובב, שמילא את הבית באור ובשמחה. בהמשך נודע בכינויו "יונדי".

כבר בילדותו ניכר ביונדב איזון בין שובבות טבעית לבין רצינות ולמדנות. הוא היה מתוק, מלא חיות, פעיל ואנרגטי, ויחד עם זאת מקרין חום ושקט. סביב שולחן השבת נרקמו שיחות תוססות ועמוקות, ויונדב הצעיר בלט כבר אז בכך שלא נכנס לדברי אחרים, חיכה בשקט לרגע הנכון והביע את דעותיו במילים מדודות וברורות. הוא כיבד כל אחד, ואת דעותיו הביע במתינות ובדברי טעם.

בנעוריו הצטרף לתנועת הנוער "בני עקיבא", שם מצא מסגרת שהלמה את אופיו הערכי, החברתי והמנהיגותי. בנוסף הקדיש מזמנו להתנדבות למען הקהילה. היה פעיל בעמותת איל"ן, המסייעת לילדים עם צרכים מיוחדים ועסק בארגון תרומות ובמפגשים עם ילדים ונוער. בכך הביא יונדב לביטוי את אהבת האדם ואת תחושת האחריות החברתית שהיו נדבך מרכזי באישיותו.

יונדב היה ספורטאי ואתלט שהצטיין במשחקי הכדור – כדורסל, כדורגל ואף פינג פונג. שעות רבות בילה בחצר הבית בקליעה לסל שהוצב שם, ובהמשך שיחק במגרשי הספורט. "לא משנה איזה כדור היו נותנים לו, הוא היה מצטיין בו" סיפרו חבריו. הוא שיחק כדורסל במסגרות שונות ואף שיחק באופן מקצועי בקבוצת הנוער של "מכבי מעלה אדומים", שם היה שחקן מסור וטוטלי לקבוצה, אהוב ומוערך על חבריו ומאמניו.

יונדב ניחן גם בכישרון מוזיקלי. הוא ניגן בגיטרה, לימד את עצמו לנגן על פסנתר, תופים, מלודיקה וכלי נגינה נוספים והיה מסוגל לשבת שעות עם כלי הנגינה השונים ולגלות בעזרתם עולמות חדשים. נגן מחונן, שהיה מסוגל לאלתר ולשלב בין הכלים השונים. אהבתו למוזיקה ליוותה אותו כל חייו ובנגינתו תרם לכל מפגש חברתי או משפחתי.

כאיש ספר, הרבה יונדב לקרוא ספרים, למד לעומק והצטיין ביכולת לנתח ולהבין סוגיות מורכבות. הוא התעניין במיוחד בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של עם ישראל, אך גם בפוליטיקה, בפילוסופיה ובכלכלה – יהודית וישראלית כמו גם כללית. הידע הרחב שלו, יחד עם אופיו השקול, הפכו אותו לשותף מרתק לדיונים ולשיחות מעמיקות. יונדב לא נרתע מלהביע דעה שונה, גם אם לא פופולרית, ותמיד תמך את דבריו בעובדות היסטוריות, גיאוגרפיות ופוליטיות, בהן שלט בצורה מרשימה. כהרגלו, הקפיד לשמור על תרבות שיח, שמח לשמוע גם את הצד השני ולענות בצורה עניינית ולא מתלהמת.

יונדב צמח והיה לאיש גדול ממדים שהתנשא לגובה 191 ס"מ עם זקן ג'ינג'י ארוך, בולט מאוד במראהו, איש ענק ומתוק, בעל נוכחות פיזית ורוחנית שהזכיר את דמות "שמשון הגיבור". תואר כ"מגדל ג'ינג'י", כזה שהיו מסובבים אחריו את הראש. נתוניו החיצוניים וסגולותיו הרבות לא גרמו לו להתנשא על אף אחד. הוא תמיד שמח לשתף ולחלוק בענווה מהחכמה והידע שלו בכל נושא. ידע לתת לאחרים את התחושה שרואים אותם ושיש להם מקום בעולמו.

יונדב אהב את ארץ ישראל בכל ליבו. אהב את נופיה והתהלך בה לאורכה ולרוחבה. ים המלח והכנרת היו אהובים עליו במיוחד, שם בילה חופשות רבות כשהוא עושה קמפינג ומנגן מול המדורה. הוא אהב למצוא מקומות נסתרים בטבע אך ידע ליהנות גם מנופים אורבניים. במקומות בהם טייל התעניין בצורה עמוקה. הוא עצר לקרוא כל שלט עם מידע כי היה חשוב לו לדעת כיצד ואיפה התנהלו המלחמות על המדינה, גם אם זה בימי התנ"ך. כמו כן, הוא היה מעולה בניווט ובהבנת השטח. החיבור שלו להיסטוריה של העם שלו ולתרבותו היה עמוק ומשמעותי. לאחר כל אלה, אך טבעי היה שהגיע לעבודה בעיר דוד.

לפני גיוסו לצבא עבד בחפירות הארכיאולוגיות עיר דוד - אתר ארכאולוגי שבו שכנה ירושלים הקדומה. בעבודתו התגלה כעובד מסור, חזק ובעל נוכחות. עמיתיו לעבודה סיפרו שהיה לוקח על עצמו תמיד את העבודות הפיזיות הקשות, עם מקוש, טורייה או פטיש כבד ולא התלונן מעולם.

מעבר לתרומתו לעבודה הפיזית בעיר דוד, כבשה אישיותו את הסובבים אותו. הם תיארו כיצד היה משלב רצינות בעבודה עם הומור, "שטותניקיות" ושמחת חיים. לעיתים היה מהורהר ורציני, דן בהיסטוריה או בפוליטיקה, ולפתע היה משחרר בדיחה עוקצנית וצינית או חיוך גדול שהאיר את סביבתו. הוא "זרם" לכל יציאה, לכל סרט, לכל ישיבה על בירה, טיול למעיין, קמפינג, ועוד שלל הרפתקאות מוזרות.

במיוחד צוינה עבודה אחת שלו שהייתה בעלת חשיבות היסטורית רבה - יונדב השתתף בחפירה של דרך עולי הרגל לבית המקדש, שהייתה קבורה אלפיים שנים מתחת לאדמה.

יונדב היה קרוב מאוד לאביו, מרדכי מיכאל, שנפטר בשנת 2020. שניהם חלקו אהבה גדולה להיסטוריה. הם נהגו לשבת יחד, לשוחח ולדון ברמה גבוהה על פרקים ותהליכים היסטוריים. יונדב שאב מאביו ידע רב ותשוקה ללימוד.

ב-25.4.2021 התגייס יונדב לצה"ל. בעקשנות, בנחישות ובהתמדה אופייניים לו הצליח להגשים את חלומו ולהגיע לסיירת "גבעתי". ביחידה היה יונדב אהוב ומוערך. חבריו ומפקדיו סיפרו כי היה עמוד תווך בצוות, אדם שאפשר לסמוך עליו בכל מצב. הוא הקרין ביטחון, שימש דוגמה אישית ונחשב לאח גדול עבור חבריו. בהזדמנויות שונות ניגן לחבריו, עזר ותמך. חבריו סיפרו שכל חייל הרגיש שיונדב הוא "החבר הכי טוב שלו". יונדב היה גאה מאוד בשירותו הצבאי, ראה בו שליחות אמיתית והאמין כי זו תרומתו המשמעותית לעם ולארץ שכה אהב.

בשבעה בספטמבר 2023, כחודש לפני פרוץ המלחמה, נשא יונדב לאישה את הדר, שאותה הכיר בעיר דוד כשלוש שנים קודם לכן. מאז שהכירו הם כבשו יחד את שביל ישראל - מאילת ועד דן, תכננו טיול גדול בעולם ורקמו חלומות לעתידם.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, שבעה באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בתחילת המלחמה השתתף יונדב בלחימה בקיבוץ נחל עוז, שם יחד עם חבריו הציל עשרות אזרחים תחת אש כבדה מול מאות מחבלים. לאחר מכן נכנס עם יחידתו לעומק רצועת עזה במסגרת התמרון הקרקעי הראשון.

ביום שישי 3 בנובמבר 2023 נפל יונדב בקרב בצפון רצועת עזה, במחנה שאטי.

סמל ראשון יונדב רז לוינשטיין נפל בקרב ביום י"ט בחשוון תשפ"ד (3.11.2023). בן עשרים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, אם וחמישה אחים ואחיות.

יונדב והדר היו יחד כזוג שלוש שנים, וחודשיים לאחר נישואיהם הוא נפל בקרב. אשתו הדר ספדה לו: "אני אוהבת לכתוב לך מכתבים שמתארים כמה אני אוהבת אותך וכמה זכיתי בך. אבל יותר אני אוהבת שאתה קורא אותם. עכשיו אני צריכה לכתוב מכתב אהבה לאהוב שלי שאיננו יותר, ואת זה אני לא יודעת איך עושים. איך מסכמים בן אדם כל כך חי וכל כך אהוב על כולם?

קראתי לך אהבת חיי ונסיך, אבל לא העזתי לקרוא לך מלאך שלי – כי מלאכים יש רק בשמיים ואני צריכה אותך כאן בארץ. עכשיו אתה המלאך השומר שלי. חיים שלי - היו לי איתך כמעט שלוש שנים והן היו היפות בחיי. תמיד דאגת לי ואהבת אותי, האמנת בי יותר מעצמי והענקת לי כל מה שרק יכולתי לחלום עליו. אתה הזכייה שלי בחיים האלה ואיזה קצר זה היה. היום אנחנו חוגגים חודשיים לחיי הנישואין שלנו ובמקום זה אני טומנת אותך באדמה. תודה על הזכות להיות בעולם שלך ולהיות אשתך. תודה שלימדת אותי מה זאת אהבה משמעותית."

אימו, ליאורה, ספדה לו: "יונדב, ילד אהוב שלי, אתה הבן הצעיר שלנו, אהוב נפש של כל המשפחה המצומצמת והמורחבת. תמיד הרגשתי מאוד קרובה ומחוברת לכל ששת ילדי המופלאים ברוך השם. אני זוכרת היטב את התחושה והמחשבה לאחר כל לידה שצריך לעשות מקום בלב לילד החדש שהצטרף למשפחה. אבל אתה, האחרון, לא היה מי שידחק אותך קצת הצידה בתוך הלב לעשות עוד מקום. לכן נשארת למלא את כל ליבי. אתה הלב שלי יונדב, וכך תישאר תמיד."

אחותו ספדה לו באומרה: "מזלנו שזכינו להכיר אותך על כל מעלותיך עוד בחייך, שלא פספסנו אותך במעט שהיה לנו ממך. על הסבלנות והאפס אגו שהיה לך. תודה שתמיד אמרת שנקניקיות עם קטשופ זה הכי טעים – הייתי ממש לבד בזה... פשוט וצנוע."

לזכרו הקימו חבריו ומשפחתו פינת קפה ומנוחה בשביל ישראל, בסנסנה. שלוש שנים קודם לכן, במהלך מסעם של יונדב והדר בשביל, הם לנו בבקתת שביליסטים באותו מקום. משפחתו וחבריו דואגים לאספקה שוטפת במקום, כדי שימשיך להאיר את דרכם של אוהבי הארץ.

חבריו של יונדב מהצוות בסיירת גבעתי הקימו לזכרו ולזכר סמ"ר גלעד נחמיה ניצן, שנהרג יחד איתו, מצפה בהר קידה בשומרון.